מאמרי אורח

הרהורים על כוח

הרהורים על כוח/תנועת גוף מלא

בחצי השנה שבה הייתי מושבתת, באופן מלא או חלקי, כתוצאה משתי פריצות דיסק, הקדשתי הרבה מחשבה למשמעות הכוח המלא. אחת הסיבות הייתה שמאחר ונאלצתי להמשיך ללמד חיפשתי איך אני ממשיכה לנוע בלי לפגוע בעצמי, מה שהוביל למחשבות לגבי מקור התנועה בגוף. כמו כן משהו שז’אן מישל שומה אמר לי כשסיפרתי לו על הטריגר לפציעה, גרם לי לחשוב על הנושא.
אני לא אכנס כאן לפירושים המקובלים והמוכרים לכולנו של כוח הגוף המלא, אלא אנסה להגיד משהו שונה.
הפירוש המילולי של המונח הסיני 整勁 – Zheng Jin  או 整體勁 –  Zheng Ti Jin הוא Entire body strength/energy – אנרגיה או כוח של כל הגוף. הפרשנות שלי למושג היא שהכוח בו מדובר הוא לאו דווקא כוח במובן power אלא תנועה שנוצרת בגוף ומאחדת אותו, וכך נותנת לו עוצמה.
במהלך לימוד אמנויות הלחימה הפנימיות נאמרים מספר דברים לגבי המיקום בו נוצרת התנועה בגוף. חלק מהדברים מבלבלים ואף סותרים זה את זה. לדוגמה, בטאי צ’י הכתבים הקלאסיים אומרים “השורש נמצא בכפות הרגליים, מתחולל מהרגליים, נשלט במותניים, מובע דרך האצבעות.” (טאי צ’י צ’ואן ג’ינג, בתרגום דוד מיכאלי, עמ’ 30).  המסלול המתואר פה מאד ברור וחד כיווני, מלמטה, השורש, למעלה ולצדדים- קצות האצבעות.  בבה גואה, כאשר מתחילים, מדובר על תנועה שמתחילה מקצות האצבעות ונכנסת פנימה, וכאשר מגיעים לרמה גבוהה יותר נאמר שהתנועה מגיעה מן המרכז החוצה. מצאתי את עצמי שואלת, האם התנועה באמת חד כיוונית? וכיצד מיישבים את הסתירה בין תנועה שמגיעה מבחוץ פנימה, לתנועה שיוצאת מבפנים החוצה?
תלמידה שלי לבה גואה נתקלה בקושי להבין את פיתול המותניים בהליכה במעגל. בתרגול 100 הצעדים במעגל יש את השלב הראשוני בו הולכים עם ידיים משולבות על הדן טיאן, ללא פיתול במותניים, ואת השלב השני בו ממקמים את הידיים ונוצרת ספיראלה בגוף. עלתה השאלה, איך הספיראלה נוצרת, מה בעצם מסובב את הגוף? בתרגול הליכה בסיסית במעגל כפי […]

פשטות, דיוק, עצמה: שִינְג אִי צ’וּאָן

מאת טים קרטמל
שינג אי צואן הוא הסגנון העתיק ביותר מבין שלושת הסגנונות הפנימיים המסורתיים (שינג אי, טאי צ’י, בה גואה). המילה “שִינְג” מתורגמת ל: צורה, דמות או מראה חיצוני. את המילה “אִי” נוהגים לתרגם ל: כוונה או רעיון. הסיומת “צ’וּאָן” שמשמעותה המילולית אגרוף, באה לציין שיטת לחימה. כלומר, שיטת הלחימה של הדמות והרעיון או הצורה והכוונה. השם, המעיד על קשר בין המראה החיצוני לתחושה הפנימית, מעיד על החשיבות של שילוב האלמנטים התודעתיים בתנועת הגוף. דגש זה בשם, שניכר אף בישומי הלחימה של שיטה זו, ממחיש את הקשר הבל-ינתק שבין החיצוני לפנימי במהלך כל שלבי הלימוד והתרגול.
היסטוריה קצרה
מקורות השינג אי המדויקים אינם ידועים. המסורת הסינית מייחסת את המצאת השינג אי (כמו גם המצאת מספר סגנונות אחרים) לגנרל הפטריוט יוּאֶה פֶיִי (1103-1141), משושלת סוּנְג הדרומית. למרות הוודאות שבקיום דמות היסטורית זו, אין שום ראיות שתצבענה על הקשר שבין הגנרל לאומנויות לחימה כפי שאנו מכירים אותן ולהמצאת השינג אי.
הסגנון נקרא בתחילה “שִין אִי לִיוּ חֶה צ’וּאָן” (שיטת הלחימה של שש ההרמוניות של הלב והכוונה). המונח “שש הרמוניות” מתייחס לשלוש ההרמוניות הפנימיות (הלב/התשוקה בהרמוניה עם הכוונה; הכוונה בהרמוניה עם הצ’י; הצ’י בהרמוניה עם הכוח), ולשלוש ההרמוניות החיצוניות (הכתפיים עם המותניים; המרפקים עם הברכיים; הידיים עם הרגליים). בהתאם לתפיסה זו, המתרגל עובר תהליכי התאמה וכוונון עדינים, הכוללים תהליכים פנימיים, הממצים ממנו את המכסימום ומביאים אותו למצב של גוף מאוחד, חזק ויציב.
המקורות היסטוריים האמינים הראשונים מספרים על גִ’י לוֹנְג פֶנְג, הידוע גם בשם גִ’י גִ’י קֶה, מפרובינציאת שָאנְשִי, שלימד את אומנות הלחימה “שִין אִי לִיוּ חֶה צ’וּאָן”. ג’י חונג פנג חי בסוף שושלת מינג (1600) ונודע במיומנותו “האלוהית” בלחימת חנית. בכתבים הקלאסיים הוא מצוטט כמי שאומר “בעתות מלחמה הגנתי על עצמי בהצלחה רבה בעזרת חנית, עתה, בעתות שלום, כשכולם מפורקים מנשקם, איך אגן על עצמי מפני עימותים לא צפויים?”. גם […]

עצות לאימון I

מאת פביאן סנה

השראה בכל
מתוך “עשרים הכללים לשלמות”, שנכתבו על ידי פוּנָקוֹשִי גִ’יצִ’ין, הכלל העשירי מצהיר: “נסה למצוא את השלמות בקראטה דרך כל הקיים בטבע”. ניתן להבין הצהרה זו כהוכחה שקיימת שלמות בקראטה, ואפילו קל מאד למצאה. כל שעלינו לעשות זה להשאיר את העיניים פקוחות.
ובכן, המעשה עצמו אינו פשוט כל כך. יכול להיות שהרעיון ישמע מעט אזוטרי לחלק מהקוראים, אך איני יכול לכתוב תמיד על הדברים הפשוטים והמובנים.
שמענו רבות על ה”חכמה” הטמונה בסרטים כגון KARATE-KID , SUGATA  SANSHIRO ,  או אפילו במערבונים של טֶרנס היל, סדרות טלוויזיה שונות, ספרים וכדומה. האם אנו באמת רואים ומבינים את אותם רמזים לחכמה הטמונים פה ושם? במשך תקופה ממושכת האמנתי כך, ואז הספק צץ. שאלתי את עצמי מה באמת הבנתי ומה יכולתי להסיק וליישם בתרגול האישי שלי מתוך הבנה זו. כאן מתחיל הקושי.
יש לנו מספר  עצות כיצד לתפוס את ההזדמנות, לזכור ולהפנים נקודות השראה לאומנויות לחימה. לדעתי כל מי שעוסק באומנויות לחימה חווה רגעי השראה קצרים. אם  נלמד לנצל רגעים יקרים אלה ולהרחיבם, בתחילה לסיטואציה אחת ולאחר מכן לחיים כולם, אזי נממש את האמרה “ההשראה מצויה בכל”. האם ניתן בכלל לטפח אינטואיציה ורגישות להשראה? לדעתי ניתן.
כמו שאמר סֶנסֶאי סנוט, מחברת היא עזר הלימוד היקר ביותר. צריך כמובן גם עט. אנו עדים למשהו שגורם לנו לעצור ולהגיד  “הֵיי, זה ממש לקוח מתוך אומנויות הלחימה”, עלינו לרשום זאת במחברת. מקור ההשראה, יכול לבוא מכל דבר: שיר המתנגן ברדיו, התנהגות האדם בתור לאוטובוס, תמונות מספר קומיקס או אפילו אישתי המפליאה לבשל … פשוט רשמו ולאחר מכן שכחו זאת לתקופת מה.
לאחר אותה תקופה (ואל תחכו לחגיגות המילניום הבא), פתחו את המחברת קראו אותן נקודות שציינתם, ונסו לחיות מחדש את אותו רגע נדיר של השראה. אם אינכם מצליחים להיזכר באותו רגע, כנראה שאותה מחשבה  הקדימה את זמנה. במקרה זה, המשיכו הלאה לנקודה הבאה. אם […]

ברכת האריה

מאת קטרין א. לי

ריקוד האריה – בייג’ינג שנות ה 30
הגעתי להונג קונג בשעות הערב. ידעתי במעומעם כי מחר הוא היום השני של ראש השנה הסיני, אך מאחר ולא שהיתי ב”טריטוריה סינית” בעבר, לא הבנתי את משמעות הדבר. הנחיתה המרגשת מעל ראשי הבניינים לוותה בצבעי השקיעה, אך עד שיצאתי מהשדה כבר היה חושך מוחלט. נסיעה בתחתית עד קצה הקו, אוטובוס קו B5 והליכה מאומצת אל ראש ההר הביאו אותי אל אכסניית הנוער המבודדת שבראש הר דייביס שבאי הונג קונג. מראה הנמל המואר על מאות כלי השייט שבו, כמו גם גורדי השחקים המקושטים באורות החג הבטיח לי אך טוב.
למחרת בבוקר יצאתי מוקדם על מנת “לבדוק את השטח”. השביל המפותל בין הצמחייה הוביל אותי היישר אל הנמל שבאזור המערבי, ומשם, לאחר ארוחת דים-סאם והליכה קצרה מצאתי את עצמי בסנטרל, מרכז העסקים של הונג קונג, שנסגר כולו לתנועת כלי רכב והיה סואן מאדם. הקהל משך לכיוון מסוים ואני בתוכו. במרכז המהומה עמד לו מבנה מאורך של פיגומי במבוק, בגובה מרשים של שתי קומות, ומסביבו, במעגל גדול, קהל ממתין, דרוך.

לפתע נשמע קול דרדור עמוק, התוף הגדול שלא בלט עד עתה החל בתיפוף. הדרדור הפסיק. ושוב דרדור ממושך, ושוב הפסקה. לאחר הפעם השלישית נענה התוף במצלתיים גדולות וקבוצת מתופפים החלו מתופפת בקצב משכר ומהיר. כמו בסרטים, הקהל נחצה לשניים ואל הרחבה התקרבו לפי הקצב שני אריות. טוב, לא אריות ממש, אבל שני חברי הצוות שבכל אריה, הראשון מחזיק בראש הגדול והשני עומד מאחור ומנופף בשולי הגלימה יצרו רושם חי ומוחשי. האריות החלו לרקוד, ואפילו לתלמידה מתחילה כמוני, היה ברור כי כל מגוון הצעדים לקוח מתוך הקונג פו.
האריות התקדמו ונסוגו, הטו ראש הצידה וקפצו לאחור. מאחר וראש האריה נמצא על ראש המשתתף, לא ראינו את פניו ולא היה לי ברור כיצד האריות לא מתנגשים (יותר מאוחר למדתי כי הם מתרגלים זאת […]

מסורת הקשת בסין

מאת סטיבן סאלבי
נסה להעלות בזיכרונך כל אשר ידעת על קָשתוּת מזרחית.
אם אתה רואה את העולם כמוני, כלומר ממערב למזרח, ההגדרה “קָשתוּת מזרחית” מתחילה בסביבות הדרדנלים, עם הקשתות הטורקיות והמָגיריות. ממשיכה משם הלאה אל הרמות המרכז אסיאתיות, השבטים הטרטרים וה”הוּרְדוֹת” (בתי אב ז.פ.) המונגוליות, הלאה מזרחה אל מסורת הקָשתוּת הקוריאנית הידועה שנמשכת עד ימינו באולימפידה, ומסיימת באיי יפן עם הקיודו והקיוג’וטסו.
יכול להיות שנזכרת בדרך במסורות הפרסיות וההודיות ובציד הנמרים, אך אני מוכן להתערב כי כשהגעת למדינה המאוכלסת בעולם, למסורת הכתובה בת אלפי השנים הנקראת סין, היה זה כאילו הגעת לחור שחור. האמת היא שאין לך מה להאשים את עצמך, המסורת הארוכה והמופלאה של הקשת הסינית, זו שגרמה לקונפוציוס לפני 2600 שנה לכלול את ידיעת הקשת בין שש האומנויות לבני המעלה, נעלמה ומתה. ואולם, כמו סלילי דנ”א הניצלים מהשמדה ומקימים לתחייה חיות שנכחדו בסרטי מדע בדיוני, ישנה קבוצה של קָשתים העמלים, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, על השרידים הארכיאולוגים, על הטקסטים העשירים ועל שרידי התרבות שהיתה, במטרה להשיב מסורת זו לחיים. זהו פרוייקט שאני אישית מעורב בו מזה זמן מה.

השרידים הקדומים של התרבות הסינית מגיעים אלינו היום בצורת פולקלור ומסורות בעל פה שהועלו על הכתב במהלך ההיסטוריה. הכתובים הקדומים ביותר, שנכתבו על גבי שריונות צב ועצמות אילים (ראה תמונה משמאל), מורכבים מתערובת של תמונות וסמלים. בתמונות אלו אנו יכולים לראות את דמויות הקָשתים הקדומים בסין. אולי לא מפתיע לגלות (שהרי דברים דומים היו במקומות אחרים בעולם), אך לפני כ3500- שנה פרח בסין פולחן דתי בו השתמשו הכוהנים השאמאניסטים הקדומים בקשתות כאמצעי להעביר מסרים, כגון בקשה לגשם, אל השמיים ואל האלים הרבים. אחד מגיבורי התרבות הסינית הקדומים, אדם בשם יִי, ירה בקשת והפיל שמונה מתוך תשע השמשות שזרחו בשמי העולם בתחילה, ובכך הפסיק את הבצורת הנוראה שהיתה מנת חלקם של תושבי אותה תקופה.
בשושלות הקדומות ששלטו בסין הקשת […]

חמש נקודות לקרב חופשי

מאת מארק וֶלז

שאלה שרובנו מהרהרים בה בעת תרגול התבנית, שוב ושוב היא:  “איך ניתן להמשיך ולפתח את יכולות הלחימה” ? אחרי הכל, הרי מדובר באומנות לחימה, וככזו היא צריכה להיות יעילה לפחות כדי להגן על עצמנו בקרב. התשובה הפשוטה היא: “תרגול מתמיד ומעמיק והרבה קרבות תרגול חופשיים יחדדו את יכולות הלחימה”. מה שמביא אותנו לשאלה הבאה, מהו תרגול קרב חופשי (SPARRING) יעיל ואיך ניתן לשפר תרגול זה ?
לאחר שהרהרתי בעניין רבות, החלטתי להפנות את השאלה למורה שלי, מר לָאם. כשהבהרתי לו את כוונותיי, החליט מר לאם למזלי, לשבת ולחלוק עמי את הידע העמוק שצבר בנושא זה.
הוא התחיל ואמר כי ישנם חמישה עקרונות לתרגול יעיל של קרב חופשי. “כולם יכולים להשתתף בתרגול קרב חופשי,” אמר בעת שמזג תה לספל  האהוב עליו, “אבל איכות הלחימה והתרגול תלויה בחמישה אלמנטים ובהפנמתם”.
להוט להבטיח כי חמישה עקרונות אלו של חכמה סינית לא יאבדו, הוצאתי עט ונייר והתחלתי לכתוב.
בסינית אומרים: “עיניים חדות, ידיים מהירות, צעדים חזקים, לב אמיץ וגוף חזק”. אם לתלמיד תהיינה כל התכונות הללו, אין ספק כי יכולת הלחימה שלו תרקיע שחקים, אך ללא ספק הדבר גם יתבטא בתבנית שהוא/היא מבצע, בתרגילים קטנים ואף בחיי היום יום, כגון בנהיגה.
עיניים חדות

היכולת “לקרוא” את היריב ולדעת לצפות את תנועתו, במהירות ובדייקנות, מעניקה ללוחם יתרון גדול ולכן חשובה ביותר בקרב. היתרון לא רק נובע מהיכולת להגיב או לנוע לפני שהשני נע, אלא גם להבין את הדרכים בהן ניתן להוליך את היריב שולל. אני יכול לצפות לתנועה או לתבנית ועל ידי כך להסיטה ולנטרלה, כפי שניתן לעתים לראות אפילו בתרגול “פוש הנדס” בטאי צ’י.
ישנם תרגילים שונים המיועדים לחיזוק העיניים, חלקם אף כוללים אף מסג’ לאזור ארובת העין. אציין שניים מהנפוצים ביותר:
ניתן לתלות חפץ קטן (דוגמת אטב כביסה) על חוט, בגובה הסנטר במרחק של קצת יותר מזרוע פשוטה. בתחילה יש לנענע את האטב […]

“אמנות הלחימה” – אמצעי להתפתחות רוחנית

“אומנות לחימה” – נשמע מעין הגדרה מאיימת, המזכירה לנו סרטי קארטה ישנים, עם פעלולי אקרובטיקה ואלימות…  מסתבר שחלק גדול מאתנו פונה ל”אומנויות הלחימה הרכות” ללא שום חלום להחליף את ברוס לי, או אפילו להיקלע לתגרת שוטים מזדמנת.
העוגה, כך מתברר, מגוונת ובעלת טעמים ומרכיבים שונים. מלבד האלמנטים הלוחמניים, אומנויות אלו נותנות לנו כלים “להילחם” במכשלות בריאותיות, נפשיות ורוחניות, בדומה לשיטות היוגה והמדיטציה.
במאמר זה אתייחס בקצרה לתמורות גופניות, נפשיות ורוחניות שניתן להפיק מאומנויות הלחימה הרכות אותן אני מכיר, דהיינו טאי צ’י צ’ואן, בה גואה ג’אנג וצ’י גונג.
לצורך הפשטת העניין והבנתו, נדמה את ה”אני” למכלול המורכב משלושה רבדים, בגומה לשקפים המונחים זה על זה. האחד הוא גופנו הפיזי, השני הוא גופנו הרגשי והשלישי הוא הפאזה הרוחנית. לכל אחד יש תפקוד משלו ופיקוד על הרובד שמתחתיו.
השקף הראשון – הגוף הפיזי
הגוף הפיזי, הגשמי והנחות מבין השלושה, מהווה למעשה את המכונה שאיתה אנו צריכים לעבור את המסע. ככל שהמכונה תהיה חזקה יותר, גמישה ועמידה בפני לחצים ועומסים, כך תגיע ליעדה ביתר קלות.

אומנויות הלחימה הרכות דואגות לעצב את גופנו במבנה מאוזן, עם עמוד שדרה גמיש, זקוף וחזק – תרתי משמע. עבודת המפרקים מחזקת ומגמישה אותם ויש הפעלה של כל איבר ואיבר בגוף, בצורה שאינה גורמת לזעזועים ולשחיקה של רקמות עצם וסחוס.
התנועה האיטית והזורמת מקנה למערך השרירים סיבולת ומלמדת את הגוף לבצע פעולות מתוך רפיון מכסימלי, תוך ניצול חוקים פיזיקליים להשגת המטרה – ועל ידי כך לחסכון רב באנרגיה. אכן המתרגל המיומן מגלה שדווקא אחרי תרגול הוא ירגיש רענן וחזק, בשונה מתרגולים אקטיביים אחרים.
התרגול הפיזי הזה הוכיח את עצמו גם בשורות הרפואה המודרנית כמועיל לבעיות לחץ דם, כולסטרול, שינה, קואורדינציה ויציבות, אורטופדיה וכן הלאה, ובקלות עונה להגדרת הרופא המפורסם – הרמב”ם – התעמלות בריאה היא רפואה מונעת ומאריכת חיים.
מאחר ונולדנו יצורים בעלי גוף, הכנת הגוף הפיזי – חיזוקו, פתיחת החסימות, הגמשתו וכד’ […]

במפגש הלחימה והבריאות

על פי ראיון עם רמי רקובצקי
רמי רקובצקי למד בארץ קארטה בצעירותו ויותר מאוחר גם טאי צ’י. רמי בוגר המגמה לרפואה סינית של במכללה לרפואה משלימה. הוא שהה בסין בין 1993-1999, מתוך רצון להעמיק ולהבין את הרפואה הסינית ואומנויות הלחימה, בתוך המכלול התרבותי הסיני שבמקום. בסין למד טאי צ’י בסגנון ווּ, בה גואה ג’אנג בסגנון גאו אי שנג וסוגי צ’י גונג שונים.
הראיון נערך זמן לא רב לאחר חזרתו ארצה, ולקראתו הגדיר רמי את עצמו כמי “שמנסה להשתלב בתחומי הרפואה הסינית בארץ”.

איך ניתן לחבר את אמנות הלחימה ואת הרפואה הסינית בצורה יעילה?

ראשית חכמה, בבואנו לבחון את הידע הרפואי הסיני, עלינו לקבל על עצמנו מספר אכסיומות, שהחשובה בהן היא בנושא הצ’י והמרידיאנים. הסיבה לכך שאנו חייבים לקבל זאת כאכסיומה היא גם סיבה מעשית – לא הגיוני ולא מעשי לבחון את כל רכיבי התיאוריה הזאת בכלים מערביים (למרות שמחקרים רבים מצליחים בהסברת רכיבים שונים במכלול), ולכן לא נעשה זאת. אך גם מסיבה שקשורה לכך שהדברים עובדים, ולכן אנו פשוט יכולים לעבור הלאה לבחון את דרכי הביצוע.

 לאחר הסכמה בסיסית זו, עלינו להבין כי הסינים ניסו לצמצם את התיאוריות ולהכלילן בתיאוריה אחת. כתוצאה מכך, ברפואה הסינית שם אחד משמש למספר רב של תפקודים וצורות הבעה. לדוגמא, כשמדברים על הכבד אין הכוונה – כמו ברפואה המערבית – רק לאיבר בלבד. הסינים, שהיו מודעים בהחלט למיקום ולאיבר ששמו כבד, קוראים בשם זה למספר פנים לאותה “תכונה” בסיסית: 1. סוג מסוים של אנרגיה, אולי על פי תיאורית חמשת המעברים; 2. למרידיאן שמתמשך לאורך אברים שונים בגוף; 3. לתיאור הפונקציה – במקרה זה, של כבד, לשמור על זרימת אנרגיה בגוף, ועוד.

ריבוי פנים זה גורם לתיאוריה הסינית להיות מגובשת ואסתטית, אך ברור שאינו מקל על המטפל. לדוגמא, אנו יכולים להגיד (בהכללה גסה ואולי לא מדויקת) כי כעס קשור לכבד. השאלה היא איזה כלי מעשי זה […]

מיומנויות לחימה והוראתן

מאת דימיטרי מדיבדוב
דיונים עכשוויים אודות אומנויות לחימה, מתבססים יותר ויותר על המציאות ועל עובדות קיימות. סיפורים הנלחשים אודות יכולות מסתוריות בלתי נתפסות, סגנונות סודיים העליונים על הכל, “הסגנון  האמיתי” שאין שני לו, או כל עובדה לא מבוססת אחרת, נתפסים כיום כבדיה תמימה, פרי דמיון. למרות זאת, עדיין קשה להקיף את מכלול הידע העצום של אומנויות הלחימה. כתוצאה מכך, ידע בסיסי הופך להתאמה ולפירוש של כל אסכולה ואסכולה, דבר המעצים את הסבך הנגלה לתלמיד המחפש את דרכו. גם בתוך תחומי הידע “האמיתיים”, קשה לראות את המשותף ולהסיק מסקנות בדבר השורשים המשותפים של האספקטים השונים.
במוקדם או במאוחר, התלמיד או התלמידה ישאלו את עצמם שאלות מסוימות. שאלות אלו תתייחסנה לחומר הנלמד מתוך מטרה לבור את המוץ ולהגיע לעיקר. התלמידים יבקשו לדעת מה מתוך כל החומר שלמדו יוביל אותם הלאה, להתקדמות אמיתית ומלאה באומנויות הלחימה. זאת בניגוד לחומר שיסודו בהונאה, ב”טריקים” טכניים פשוטים, או בניסיונות שיווקיים למשוך קהל תמים ולהרוויח את כספו. התלמידים יבקשו את התשובה – בהתבסס על ניתוח מדויק ומעמיק של החומר אותו הם למדו.

כהערת ביניים לפני שנמשיך, ברצוני להבהיר כי איני מחלק את עולם אומנויות הלחימה ל”מזרחיות” מול “מערביות”. גם לא מקובלת עלי החלוקה ל”עתיק/מסורתי” מול “חדש/אקלקטי”, או לחילופין ל”חיצוני” מול “פנימי”. למרות שאני אכן רואה את ההבדלים שבין ההגדרות לעיל, ישנו תחום שחשוב לי ביותר ולפיו אני מתייחס לאומנויות הלחימה. אני מחלק את תרגול אומנויות הלחימה ל”חובבני” מול “מקצועני”. בתחום המקצועני אני כולל את האהבה והתשוקה הכנה שתלמיד אמיתי חולק עם מורו. זו הסיבה שנושא הכתבה אינו מוגבל לאומנות זו או אחרת.
כשהתחלתי ללמד ולאמן, הדבר הראשון שנאלצתי להתמודד עמו היה חוסר המוכנות הפיזית של רוב ציבור התלמידים. איני מתייחס לכוח, למסת שרירים או למהירות שחסרה אולי לתלמידים הצעירים, כוונתי היא ליכולת התנועה המוגבלת, שבאה לידי ביטוי בגמישות פיזית בלתי מספקת מחד, ובקואורדינציה (גמישות מחשבתית) […]

שִינג גוֹנג –

מאת מָה לִי טָאנג
תרגילי הליכה ידועים ביותר משיטת הבה גואה ג’אנג, שם הם נקראים גם “שמונת הידיים הראשוניות”. עיקר תרגול הצ’י גונג שבבה גואה הוא החזקת תנוחת ידים קבועה והליכה במעגל. בתור שכאלו, שמונת התנוחות בצירוף עם הצעדים השונים בתרגול הבה גווה ג’אנג אכן יוצרת שיטת תרגול אפקטיבית וטובה. עם זאת, חסרונה הגדול של שיטה זו הוא בקשיי הלימוד האפקטיבי לקהל הרחב הממוצע.
גם לשינג אי תרגילי הליכה בעלי השפעה טובה על המרידיאנים ועל המערכת החיסונית. ידוע, לדוגמא, כי ביצוע צעדי הדרקון (Pi Quan) מחזקים את מרידיאן הדוּ והרֶן ובכך תורמים לכל המערכת החיסונית ולבריאות הכללית. גם תרגילי הליכה אלו אינם נגישים לכלל.
תרגילי ההליכה להלן נועדו להאריך חיים ולשפר את הבריאות. האפקטים החיוביים מתבצעים על ידי תנועה נכונה של הגידים, השרירים והעצמות, כמו גם הגברת הסירקולציה במרידיאנים ובכלי הדם. שינויי התנועה, בשילוב עם צעדים שונים, ודגשים שונים, יוצרים שיטה מקיפה של כל המערכת הסירקולטיבית והצ’י.
מאחר ותרגילים אלו הנם פשוטים ובסיסיים, קל מאד ללמוד אותם ולתרגלם. חשוב לזכור כי התוצאות המקוות תבאנה רק אחרי זמן והתמדה בתרגול.
תרגילים אלו מתבססים על שלוש איכויות תנועה: רוגע (Song), שקט נפשי (Jin) ותנועה טבעית (Zi Ran).
רוגע – הכוונה לטונוס השרירים והגידים בגוף. יש לשים לב לכתפיים, לצוואר, לגב, לאגן וכן כל שאר המפרקים בגוף. כל המפרקים צריכים להיות רפויים ומשוחררים, אך לא רופסים.
שקט נפשי – הכוונה למחשבות. יש להגיע למצב בו אנו משוחררים מכל מחשבה לא נעימה, איננו מעסיקים את עצמנו בטרדות אחרות ואנו מאושרים בקיומנו.
תנועה טבעית – הכוונה לזרימה ולנשימה. יש לנוע כמו מים, בצורה זורמת וטבעית, ללא התמקדות יתר בתנועה. הנשימה גם היא תהיה משוחררת וטבעית. הנפות הידיים תהינה רפויות וטבעיות, ללא כל מאמץ, כמו חרוזים על חוט.
כאמור, מאחר והתרגילים עצמם קלים ללמידה ולתרגול, קל יהיה להתרכז בשימור האיכויות הנדרשות לאחר השלב הראשוני.
איפה ומתי לתרגל
המקום המועדף לתרגול הוא שביל […]