ספרים בנושא הבא-גואה

אמנם לבה גואה ג’אנג יצאו מסתורים של שיטה אזוטרית – והיא אכן כזו – אך בסופו של דבר שינם הרבה מאד כותרים שיצאו בסינית ובאנגלית בנושא זה.
אם תחפש היום באמזון >> אמנויות לחימה>> בה גואה ג’אנג תגיע לכחמישים כותרים שונים.

הידע שניתן ללמוד מהספרים משתייך (בהכללה) לאחת משלוש הקטגוריות:
רקע הסטורי
רקע תיאורטי
תרגילים ותנועה (כולל ישומים)

מקור הידע ההיסטורי הטוב ביותר של שיטת הבה גואה באנגלית הוא ללא ספק מאגזין הבה גואה שיצא בשנות התשעים (Baguazhang Jurnal). יצאו קצת פחות מחמישים גליונות, והמגזין התווה דרך בהרבה מבנים בכל מה שקשור להתייחסות מדעית לרקע ההיסטורי של אומנות הבה גואה ג’אנג.
המאגזין עצמו ניתן לרכישה ברשת  בגרסת ה PDF שלו, ולמסתובבים בפורומים מסויימים ישנם אף עותקים חינמיים

לגבי הרקע התיאורטי, אציין את העבודה שעשה יאנג ג’ואנג מינג – Baguazhang: Theory and Applications  – אשר אסף ידע תיאורטי מכלל שיטת הבה גואה, ומציג אותם בחצי הראשון של הספר.

לגבי התנועות, כמובן שישנה חשיבות שכל מתרגל יבין קודם כל את השיטה שלו, ואחר כך יפנה לראות שיטות בה גואה נוספות בספרים. באופן כללי אני אעדיך לחפש שיטות אחיות (כלומר מאותו אב קדמון) מאשר שיטות שאינן קשורות.
לדוגמא, מאחר ואני מתרגל את שיטת גאו של הבה גואה ג’אנג, אעדיף את הספר של אלן פיטמן (שלמד עם הונג אי מיאן בסוף שנות השמונים) Walking the I Ching: The Linear Ba Gua of Gao Yi Sheng
לאחר מכן אחפש ספרים של צ’נג ג’או דונג כמו Cheng Family BaGua Palms

אגב, מקור טוב נוסף לחפש ספרים הוא הוצאת PLUM (plumpub.com)

זאב

ממתי יש תיעוד כתוב על הבא-גואה ג’אנג

מתוך הרבה מאד אמנויות לחימה הנמצאות היום בסין, שחלקן אף הרבה יותר פופולריות, דווקא הבה גואה ג’אנג נחשבת למתועדת. הסיבה לכך היא כפולה –
ראשית, הבה גואה ג’אנג היא אמנות לחימה צעירה יחסית, בת פחות ממאתיים שנה, כך שניתן בקלות להתחקות אחר מסמכים הסטוריים מאותה תקופה, ולהצליב מידע. מה גם שמייסד השיטה – דונג האי צ’ואן – היה פעיל בביג’ינג ובחוגים הקיסריים, שם מתעדים כל דבר בדקדקנות.
הסיבה השניה היא פרוזאית יותר ונקראת קנג גה וו  (康戈武, kāng gēwǔ).

קנג גה וו הנו פרופסור להסטוריה של אומנויות הלחימה הסיניות ומתרגל נלהב של בה גואה ג’אנג. את עבודת המאסטר והדוקטור שלו עשה על מקורות השיטה. המחקר שהוא עשה היה תקדימי בהיקפו – הוא נבר בארכיונים שונים ואיתר מאות מסמכים הקשורים לממציא השיטה ולמהלך חייו, הוא נסע וראיין עשרות אנשים בעשרות ערים שונות בסין לגבי המסורות שבעל פה, וחקר כל כיוון חקירה אפשרי.
ובכן, למעשה ישנו תיעוד הסטורי על הבה גואה החל מאמצע המאה ה 19. וספרים ראשונים יצאו בנושא בתחילת המאה ה 20.

By |September 6th, 2011|קצרים|0 Comments