פירות הסדנה 02 – לחימה בבה גואה ג’אנג

בסדנה האחרונה עם לואו דה שיו התעכבנו לא מעט על לחימה, קרבות ותרגולים דומים.
הייתי רוצה לחזור על שלוש היסודות הבסיסים , האונברסליים,לקרב – כפי שמר לואו דה שיו רואה אותם, וכפי שהוא מלמד אותם בבה גואה ג’אנג.

עקרון ראשון – מיקום
מיקום משמעו טווחים וזוויות.
טווחים – כלומר המרחק שנכון שבו עלי להיות על מנת להמעיט בפגיעות היריב ולהרבות בפגיעות שלי.
זוויות – כלומר לדעת להוציא לפועל בזווית הנכונה, כמו גם לדעת להביא את היריב לזווית שבה הוא יהיה חלש יותר ממני.
טווחים וזויות ביחד – כלומר לדעת לתפוס עמדות עדיפות, לסגת לעמדה עדיפה, להאט ולהחליש את היריב ללא מגע.
עבודת הרגליים בבה גואה ג’אנג מיועדת לשליטה בטווחים ובזוויות

עיקרון שני – תזמון
תזמון פירושו הבנת מקצב הקרב, ויכולת לשלוט בו.
התזמון מאפשר לי לגרום לשני להיות יותר איטי ממני, חלש יותר ממני, ולשלוט בקרב. אם אני מבין את מקצב הקרב אני יכול לקחת את היוזמה מהיריב.
המטרה בהבנת התזמון היא הבנתו בכמה שפחות חזרות. לדוגמא:
לא דרושה מיומנות רבה לקלוט את התזמון של קפיצה בחבל, כאשר רואים את הילדים מבצעים הרבה חזרות על אותה תנועה. לעומת זאת דרושה מיומנות רבה לקלוט תזמון מחזרה  אחת, או כשהמקצב משתנה.
גם כאן, עבודת הרגליים בבה גואה ג’אנג מיועדת לשליטה בתזמון

עיקרון שלישי – רוח
ראשית לא לפחד, שנית לא להפסיק, שלישית לא לוותר.
לא לפחד – כפשוטו. יש לתרגל מגע בדרגות עצימות שונות על מנת לשבור את מחסום הפחד (והקפיאה במקום הנובעת ממנו).
לא להפסיק – בבה גואה ג’אנג אנו מתרגלים תנועות ארוכות מאד, מתוך מטרה להאריך את הכוונה. כשהכוונה (אי) ארוכה, ניתן לחוש זאת גם בתרגול זוגות. גם בסיום התרגול אני לא מרפה מהכוונה ומהדריכות. אני “חושש” תמיד מבן הזוג שלי ומשתדל שתרגולי הזוגות לא יורכבו ממקטעים של תנועה ותנועה נגדית, אלא מרצף ארוך של כוונה שאינה ניתקת.
אני גם רוצה לא להפסיק לאחר קומבינציה של שלוש-ארבע, אלא להבין שאין סוף, אלא […]

פירות הסדנה 01 – על לימוד טכניקה ופה ג’ינג

זהו הראשון בסדרת פוסטים הקשורים לתובנות ששהמורה לואו דה שיו התעכב עליהם בסדנה שנערכה במרץ 2012

מר לואו דה שיו מלמד טכניקה ופה ג’ינג, ומפריד בין השניים (מבחינתו ההפרדה בולטת יותר בבה גואה ג’אנג מאשר בשינג אי)
טכניקה – מטרתה להביא את מבצע הטכניקה למצב עדיף.
מצב עדיף הוא מצב שבו השני איטי/חלש ממני.
מצב עדיף הוא מצב שבו לשני יש פחות דרגות חופש ממני.

לימוד הטכניקה מתבצע בשלבים, ודורשת עזרה של בן זוג
שלב ראשון – השני “בובת עץ” ואני מבצע את הטכניקה. הרבה פעמים עד שאני שוטף בה
שלב שני – השני משנה טווחים וזוויות בלבד. כאן אני לומד לשלוט בטכניקה בטווחים משתנים, בזוויות ובתזמונים שונים.
שלב שלישי – השני כבר יודע מה אני עושה, פחות או יותר, ומגיב לטכניקה. כאן אני צריך למצוא בתוך הטכניקה את היכולת להוציאה לפועל למרות השינוי שהשני הוסיף
שלב רביעי – השני ואני מגיבים על התנועות, ולא על המגע עצמו. כאן אני מפתח רגישות למגע, תנועה שוטפת וקשב.
הערה חשובה – שינוי בין טכניקות שונות הנו חשוב ביותר גם כן, אך לעיל מדובר על לימוד הטכניקה, לא על לימוד חיבור הטכניקות
פה ג’ינג הינו מירכוז של כוח ומבנה בנקודה אחת. בשל ההשפעה שיש לזה על שטף התנועה, לרוב משתמשים בפה ג’ינג לאחר תפיסת עמדה עדיפה.

אמנויות לחימה – מסורת מול שינוי

בעבר, בתי הספר במזרח (ובמידה רבה גם במערב) הניחו תמיד כי הם כבר יודעים את כל מה שחשוב לדעת על הלחימה.
על פי רוב נאמר לתלמידים שהמורים הגדולים של העבר (או המורה הגדול של ימינו) ידע את כל מה שיש לדעת, וסינטז או כל מה נותר לתלמידים היה רק למלא אחר ההוראות. אין שום דבר חשוב המורה או המורים לא, ואנו התלמידים עוד צריכים לגלות.
בגישה זו, אי־ידיעה קיימת רק בשני מקרים:
1)      התלמיד כפרט עשוי לא לדעת משהו חשוב. אולם כדי להיחלץ מבורותו, כל מה שהתלמיד היה צריך לעשות הוא לשאול את המורה שלו. מכך כמובן יוצא שאין שום צורך בגילוי של ידע שהמורים עדיין לא יודעים אותו.
2)      אם חסר דבר מה בבית הספר, הרי שמדובר בידע שאינו חשוב ואינו מרכזי. כל ידע שאינו כלול בבית הספר, אינו כלול שם מסיבה מאד ברורה – אין זה חשוב לתלמידים לדעת ידע זה.
כמובן שמורים ובתי ספר לא מתנגדים שתלמידים יחקרו ידע נוסף, כל עוד יבינו את מקומם המשני בבית הספר בשני אופנים עיקריים – לא להעז לחקור ללא אישור מהסמכות, ולא להעז לקרוא תיגר על הסמכות.
ישנם הרבה דוגמאות, שבמחשבה ראשונה איננו משייכים אותם פשוט לתפיסת הסמכות בצורה המסורתית. בסין (לדוגמא) היה נהוג שמורים מבית ספר אחד היו קוראים תגר על מורים מבתי ספר אחר, והמנצח היה “זוכה” בתלמידים של המורה האחר.
לכאורה מצב מוזר ולא הגיוני. הרי כל מי שמעורב בקרבות מבין שלעתים מנצחים ולעתים מפסידים.  אבל למעשה בתרבות זו לא ניתן היה לדמיין מצב שבו גם המורה המנוצח מחזיק בגוף ידע בעל משמעות וחשיבות. ההגיון הברור היה כי המנוצח למעשה “מרמה” את תלמידיו, ולכן לא נותר לו אלא לסגת בבושת פנים, קירח מכל תלמידיו.
 הלך המחשבה הזה לא צמח בואקום תרבותי, ולא היה ייחודי לאומנויות הלחימה. תפיסת הידע והסמכות המסורתית בעצם משותפת לתרבויות ודתות רבות (למעשה כמעט כל הדתות) […]

By |February 2nd, 2012|כללי|0 Comments

דרכו של לוחם

בתחילת שנות השמונים הקרינו סידרה בשם “דרכו של לוחם” ברשות הטלוויזה הבריטית. הסדרה צולמה במשך כמה שנים, וחשפה את עולם אומנויות הלחימה המזרחיות למערב בצורה שמעולם לא נראתה לפני כן. שמונה פרקים, כל אחד מהם של 40 דקות, חשפו את הרקע ההיסטורי, את הרקע התרבותי, את שיטת השונות ואת דרכי האימון.
הפרקים כללו:
1)      שורינג’י קמפו – “הדרך החדשה”
2)      קאלארי – “הדרך ההודית”
3)      אייקידו וקנדו – “דרך הספורט”
4)      טאי צ’י (כולל שינג אי ובה גואה) – “הדרך הרכה”
5)      אסקרימה – “הדרך הפיליפינית”
6)      קונג פו – “הדרך הקשה”
7)      דרך הסמוראי
כמו הרבה דברם אחרים של ה BBC, זו הייתה סדרה שמקדימה את זמנה

ולסיפור:
בשנות השמונים התאמנתי בקונג פו אצל מורה בשם צבי בירושלים. חבר שלמד אייקידו הזמין אותי לבוא לראות הקרנה של הפרק העוסק באומנויות הלחימה הפנימיות במועדון באוניברסיה (הר הצופים, למי שזוכר).
התרשמתי מאד מהסרט, ובמיוחד התרשמתי והסתקרנתי מהבה-גואה ג’אנג שמוצגת בו.
עברו שנתיים או יותר והגעתי למסקנה שאני רוצה ללמוד אומנויות לחימה במזרח, FULL TIME.
נסעתי וחזרתי ונסעתי שוב, וכל הזמן ניסיתי ללמוד ולמצוא את אותה אומנות לחימה (שהוגדרה כ”מסתורית” בסדרה) – וכל זאת על בסיס  פרק אחד בן 40 דקות שראיתי כמה שנים לפני כן.
התחלתי בחיפושי בהונג קונג, ולאחר כשנתיים עברתי לטאיוואן, שם פגשתי את מורי (לואו שה שיו) עד היום.
אחרי בערך שנה של אימונים עם המורה, שאל אותי אחד ה”אחים” לקונג פו של המורה שלי, מדוע החלטתי ללמוד בה גואה. אמרתי לו שהחלטתי ללמוד כשראיתי את לואו, אבל הסתקרנתי ורציתי לבדוק את השיטה כשראיתי איזה סרט בשם “דרכו של לוחם” לפני כשש-שבע שנים.
הבחור חייך חיוך רחב ואמר לי – נו, אז בעצם הגעת אליו, נכון?
לא הבנתי, ושאלתי אותו לכוונתו, ואז התחוור לי שהבחור הצעיר שעושה בה גואה (דקה 27:49 ודקה 29:11) הוא לא אחר מאשר לואו דה שיו, המורה שלי.
התאמנתי איתו שנה, מבלי לדעת שהוא והמורה שלו בעצם […]

ספרים בנושא הבא-גואה

אמנם לבה גואה ג’אנג יצאו מסתורים של שיטה אזוטרית – והיא אכן כזו – אך בסופו של דבר שינם הרבה מאד כותרים שיצאו בסינית ובאנגלית בנושא זה.
אם תחפש היום באמזון >> אמנויות לחימה>> בה גואה ג’אנג תגיע לכחמישים כותרים שונים.

הידע שניתן ללמוד מהספרים משתייך (בהכללה) לאחת משלוש הקטגוריות:
רקע הסטורי
רקע תיאורטי
תרגילים ותנועה (כולל ישומים)

מקור הידע ההיסטורי הטוב ביותר של שיטת הבה גואה באנגלית הוא ללא ספק מאגזין הבה גואה שיצא בשנות התשעים (Baguazhang Jurnal). יצאו קצת פחות מחמישים גליונות, והמגזין התווה דרך בהרבה מבנים בכל מה שקשור להתייחסות מדעית לרקע ההיסטורי של אומנות הבה גואה ג’אנג.
המאגזין עצמו ניתן לרכישה ברשת  בגרסת ה PDF שלו, ולמסתובבים בפורומים מסויימים ישנם אף עותקים חינמיים

לגבי הרקע התיאורטי, אציין את העבודה שעשה יאנג ג’ואנג מינג – Baguazhang: Theory and Applications  – אשר אסף ידע תיאורטי מכלל שיטת הבה גואה, ומציג אותם בחצי הראשון של הספר.

לגבי התנועות, כמובן שישנה חשיבות שכל מתרגל יבין קודם כל את השיטה שלו, ואחר כך יפנה לראות שיטות בה גואה נוספות בספרים. באופן כללי אני אעדיך לחפש שיטות אחיות (כלומר מאותו אב קדמון) מאשר שיטות שאינן קשורות.
לדוגמא, מאחר ואני מתרגל את שיטת גאו של הבה גואה ג’אנג, אעדיף את הספר של אלן פיטמן (שלמד עם הונג אי מיאן בסוף שנות השמונים) Walking the I Ching: The Linear Ba Gua of Gao Yi Sheng
לאחר מכן אחפש ספרים של צ’נג ג’או דונג כמו Cheng Family BaGua Palms

אגב, מקור טוב נוסף לחפש ספרים הוא הוצאת PLUM (plumpub.com)

זאב

ממתי יש תיעוד כתוב על הבא-גואה ג’אנג

מתוך הרבה מאד אמנויות לחימה הנמצאות היום בסין, שחלקן אף הרבה יותר פופולריות, דווקא הבה גואה ג’אנג נחשבת למתועדת. הסיבה לכך היא כפולה –
ראשית, הבה גואה ג’אנג היא אמנות לחימה צעירה יחסית, בת פחות ממאתיים שנה, כך שניתן בקלות להתחקות אחר מסמכים הסטוריים מאותה תקופה, ולהצליב מידע. מה גם שמייסד השיטה – דונג האי צ’ואן – היה פעיל בביג’ינג ובחוגים הקיסריים, שם מתעדים כל דבר בדקדקנות.
הסיבה השניה היא פרוזאית יותר ונקראת קנג גה וו  (康戈武, kāng gēwǔ).

קנג גה וו הנו פרופסור להסטוריה של אומנויות הלחימה הסיניות ומתרגל נלהב של בה גואה ג’אנג. את עבודת המאסטר והדוקטור שלו עשה על מקורות השיטה. המחקר שהוא עשה היה תקדימי בהיקפו – הוא נבר בארכיונים שונים ואיתר מאות מסמכים הקשורים לממציא השיטה ולמהלך חייו, הוא נסע וראיין עשרות אנשים בעשרות ערים שונות בסין לגבי המסורות שבעל פה, וחקר כל כיוון חקירה אפשרי.
ובכן, למעשה ישנו תיעוד הסטורי על הבה גואה החל מאמצע המאה ה 19. וספרים ראשונים יצאו בנושא בתחילת המאה ה 20.

By |September 6th, 2011|קצרים|0 Comments

מקור השם ופירוש המילה צ’י

מקור ופירוש המילה
” צ’י ” או ” קי ” ביפנית היא מהמילים הנפוצות ביותר לעוסקים בתחום הרפואה, הלחימה והתרבות הסינית והיפנית. פירושיה הרבים, כמו גם ההקשרים הרבים שבהם היא מופיעה, גורמים לכך שבלתי ניתן להתעלם ממילה זו. עם זאת, ישנה חמקמקות הקשורה לשימוש הרחב מחד, ולאי הבהירות בהגדרה מאידך. לעתים העמימות הזו גורמת אי שימוש מוחלט במונח חשוב זה, ולעתים שימוש נרחב מדי במונח גורם לחוסר הבנה לגבי בסיס המונח אצל הסובב.
ההגדרה במילון – FAR EAST CHINESE ENGLISH DIC., 1991 – כוללת תשע הגדרות שונות המשמשות בשימוש היום יומי של מילה זו, כמו גם כמאה מושגים שונים המתחילים במילה זו. חשוב לזכור כי מעבר להגדרות אילו, ישנם גם הגדרות מקצועיות שונות, כגון זו הנפוצה ברפואה הסינית או זו של אמנות המכחול הסיני לדוגמא.

הגדרת המילון
– צ’י, בתעתיק – QI – טון רביעי – :
– אוויר, גז, אדים, כמו במשפט ” הוא שאף אוויר מלא ריאותיו ”
– נשימה, כמו בביטוים – ” נשימה רדודה ” , ” נשימה עמוקה ” .
– רוח, מורל במו במשפט – ” חסרה לחיילים רוח לחימה ”
– השפעה, כמו במשפט – ” אביו משפיע על פעילותו רבות ” .
– התנהגות, אורח, כמו בביטוי – ” אורח בני תרבות ” .
– ריח, כמו בביטוי – ” ריח ניחוח ” .
– כעס, לכעוס, כמו במשפט – ” נמלא בכעס ” .
– ליצור פרובוקציה, להכעיס, כמו במשפט – ” הילד מכעיס בכוונה ” .
– מזג אוויר, אטמוספירה.
הגדרה מקצועית
הגדרה מקצועית שבדרך כלל ניתנת בהקשר לאומנויות לחימה וצ’י גונג היא: אנרגיה, כוח החיים, נשמת החיים. יחד עם תמצית ורוח, אחד משלושת המרכיבים של כל גוף בעולמנו, ובפרט גוף האדם. הצ’י זורם בנתיבים שחלקם מוגדרים מראש, ומשפיע על התפקוד והקיום. באותה מידה, תפקוד וקיום הגוף משפיע על נתיבי ואופן זרימת הצ’י.
על הצ’י ניתן להשפיע בדרך פיזית, גלויה, […]

בה גואה ג’אנג – שיטה מלאה

כוח
כוח אינו מורכב מכוח שרירים בלבד (力li). אמני לחימה רבים לא מסוגלים למעללי הרמת משקולות, ועדיין להשתמש בכוח רב (勁 jing) מול יריב. הכוח הנקרא ג’ינג הוא כוח הנובע מכל הגוף, מעובד, מזוקק ומתועל על ידי תרגול של אומנויות לחימה. בכוח זה משתמשים בהגנה עצמית ולחימה, והוא קרוב –משפחה לתרגול טכניקות, שכן מטרת התרגול הוא להפוך את הטכניקה לשיטת שימוש בכוח זה.. למרות האמור לעיל, אמן לחימה מפתח היטב את גופו ובעיקר את החלק התחתון (רגליים) והאמצעי (אגן)
אגן
אומנויות לחימה פנימיות (内家拳 neijia quan) כוללות בתוכן תרגולים שמקורם טאואיסט, כגון הצ’י גונג הטאואיסטי ותרגילי נשימה. אומני הלחימה גילו כי תרגול מיומנויות אלו מחזקות ומטפחות את אזור האגן. ברגע שהאגן חזק, החלק התחתון והעליון יכולים להיות מחוברים, והכוח יכול להיות מתועל מכפות הרגליים לידים וחזרה בצורה חלקה וזורמת. המונח “אגן”  באומנויות הלחימה לא מתייחס בלבד לחלק הקרוי כך לפי תורת הרפואה, אלא למערכת היציבה המתחילה משרירי הירכיים,  דרך אזור עצמות האגן והישבן, ועד לשרירי המותנים וחוליות הגב התחתונות (L1-L5). לאגן הירכים עצמו קוראים בסינית קווה (胯kua).
באומנויות לחימה אומרים “האגן הוא השליט” (腰爲主 yao wei zhu) כל אומנויות הלחימה מתייחסות למנח האגן ובאופן ספציפי לצורה שבה האגן מחבר את החלקים העליונים והתחתונים ביחד. הרבה מ”משפטי המפתח” כוללים התייחסות ספציפית כגון “להרפות את האגן” “להכניס את החווי יין” “להוריד את הצ’י לדאן-טיין” ועוד.
תרגול הטיין גאן (天干 tian gan) מיועד לחיזוק האגן באופן ספציפי.
שינג אי, טאי צ’י ובה גואה 
אמן השינג אי הנודע גואו יון שן הגדיר את פיתוח הכוח המתועל (הג’ינג) בצורה קלאסית. לדבריו, התרגול מתחיל ב”כוח ברור” (明勁 ming jing), לאחר מכן מתקדם ל”כוח מוסתר” (暗靜 an jing) ולבסוף משיגים את הרמה הגבוהה ביותר של “כוח משתנה” (化勁 hua jing) הקרוי גם “כוח מנטרל”.
לואו דה שיו מסביר ואומר – “כוח ברור” הוא כוח שיש בו ווקטור בודד שבהוא […]

בה גואה ג’אנג בסגנון גאו אי-שנג

זאב פוקס
בשנים האחרונות נחשף המערב יותר ויותר לבה גואה ג’אנג ולעוצמתו הייחודית. זהו הסגנון הנסתר מבין סגנונות אומנויות הלחימה הפנימיות, הכוללת גם את הטאי צ’י והשינג אי, ונחשב לסגנון הקשה מכולם ללמידה. הסגנון מתאפיין בשינוי תנועה תמידי, בתנועות מעגליות, טכניקות רבות עוצמה ובטקטיקה ייחודית.
 מילולית, בה גואה ג’אנג פירושו  “ יד שמונת הטריאגרמות “ . שמונת הטריאגרמות עומדות בבסיסה של התיאוריה הקוסמולוגית הסינית, אשר מוכרת למערב דרך ספרים כגון  “ ספר השינויים “  ותיאוריות טאואיסטיות אחרות. המילה  “ יד “  המופיעה בשם, מייחדת סגנונות לחימה שונים אשר משתמשים בעיקר בטכניקות יד פתוחה, להבדיל מאגרוף קמוץ צ’ואן, כמו בטאי ג’י צ’ואן. לסיכום אם כן, בה גואה ג’אנג הנה אומנות לחימה הקשורה לתיאוריה קוסמולוגית סינית והמדגישה שימוש בטכניקות יד פתוחה.
היסטוריה
למרות שישנם מספר תיאוריות שונות לגבי התפתחות הבה גואה ג’אנג, מחקרים שנערכו בסין בשנות התשעים מוכיחים מעל כל צל של ספק כי אומנות לחימה זו הנה  פרי פיתוחו של אדם אחד, בשם דונג האי צ’ואן . דונג האי צ’ואן נולד במחוז וֶון-אן אשר בפרובינציה חוביי בשנת 1813. בצעירותו התאמן במספר אומנויות לחימה מקומיות  ( חלקם מאופיין בשימוש ביד פתוחה) וכבר אז בלט בכשרונו. בהגיעו לגיל 40, עזב דונג האי צ’ואן את ביתו ונדד לכיוון דרום. בשלב מסוים הצטרף דונג האי צ’ואן לכת טאואיסטית בשם צ’ואן ג’ן  ( האמת המלאה), והתאמן יחד עם חברי הכת בטכניקת מדיטציה הכוללת הליכה במעגל תוך שינון מנטרות שונות. אימון זה נועד להשקיט ולהרגיע את הנפש מתוך מטרה להגיע להארה. ההשערה היא כי יותר מאוחר שילב דונג האי צ’ואן את ההליכה במעגל יחד עם עקרונות בסיסים של אומנויות הלחימה שלמד בצעירותו ויצר את מה שכיום מוכר כבה גואה ג’אנג.
בגיל מבוגר יחסית, הגיע דונג  לבייג’ינג, הצטרף לפמליית נסיך מנצורי בתור סריס – ישנם סיפורים ותיאוריות שונות לגבי סיבתו להפוך לסריס בגיל כה מבוגר – והחל ללמד. במקור קרא דונג האי […]

Hello world!

שלום לכולם – מן הסתם פוסט ראשון באתר וושו – בה גווה ג’אנג
אתחיל בוידאו ישן של לואו דה שיו,

By |July 23rd, 2011|כללי|0 Comments