זהו הראשון בסדרת פוסטים הקשורים לתובנות ששהמורה לואו דה שיו התעכב עליהם בסדנה שנערכה במרץ 2012

מר לואו דה שיו מלמד טכניקה ופה ג’ינג, ומפריד בין השניים (מבחינתו ההפרדה בולטת יותר בבה גואה ג’אנג מאשר בשינג אי)

טכניקה – מטרתה להביא את מבצע הטכניקה למצב עדיף.

מצב עדיף הוא מצב שבו השני איטי/חלש ממני.

מצב עדיף הוא מצב שבו לשני יש פחות דרגות חופש ממני.

טכניקה בבה גואה של יין דה חואה

טכניקה בבה גואה של יין דה חואה

לימוד הטכניקה מתבצע בשלבים, ודורשת עזרה של בן זוג

שלב ראשון – השני “בובת עץ” ואני מבצע את הטכניקה. הרבה פעמים עד שאני שוטף בה

שלב שני – השני משנה טווחים וזוויות בלבד. כאן אני לומד לשלוט בטכניקה בטווחים משתנים, בזוויות ובתזמונים שונים.

שלב שלישי – השני כבר יודע מה אני עושה, פחות או יותר, ומגיב לטכניקה. כאן אני צריך למצוא בתוך הטכניקה את היכולת להוציאה לפועל למרות השינוי שהשני הוסיף

שלב רביעי – השני ואני מגיבים על התנועות, ולא על המגע עצמו. כאן אני מפתח רגישות למגע, תנועה שוטפת וקשב.

הערה חשובה – שינוי בין טכניקות שונות הנו חשוב ביותר גם כן, אך לעיל מדובר על לימוד הטכניקה, לא על לימוד חיבור הטכניקות

פה ג’ינג הינו מירכוז של כוח ומבנה בנקודה אחת. בשל ההשפעה שיש לזה על שטף התנועה, לרוב משתמשים בפה ג’ינג לאחר תפיסת עמדה עדיפה.