ספרים בנושא הבא-גואה

אמנם לבה גואה ג’אנג יצאו מסתורים של שיטה אזוטרית – והיא אכן כזו – אך בסופו של דבר שינם הרבה מאד כותרים שיצאו בסינית ובאנגלית בנושא זה.

אם תחפש היום באמזון >> אמנויות לחימה>> בה גואה ג’אנג תגיע לכחמישים כותרים שונים.

מאגזין בה גואה ג'אנג

מאגזין בה גואה ג'אנג

הידע שניתן ללמוד מהספרים משתייך (בהכללה) לאחת משלוש הקטגוריות:

רקע הסטורי

רקע תיאורטי

תרגילים ותנועה (כולל ישומים)

מקור הידע ההיסטורי הטוב ביותר של שיטת הבה גואה באנגלית הוא ללא ספק מאגזין הבה גואה שיצא בשנות התשעים (Baguazhang Jurnal). יצאו קצת פחות מחמישים גליונות, והמגזין התווה דרך בהרבה מבנים בכל מה שקשור להתייחסות מדעית לרקע ההיסטורי של אומנות הבה גואה ג’אנג.

המאגזין עצמו ניתן לרכישה ברשת  בגרסת ה PDF שלו, ולמסתובבים בפורומים מסויימים ישנם אף עותקים חינמיים

לגבי הרקע התיאורטי, אציין את העבודה שעשה יאנג ג’ואנג מינג – Baguazhang: Theory and Applications  - אשר אסף ידע תיאורטי מכלל שיטת הבה גואה, ומציג אותם בחצי הראשון של הספר.

בה גואהלגבי התנועות, כמובן שישנה חשיבות שכל מתרגל יבין קודם כל את השיטה שלו, ואחר כך יפנה לראות שיטות בה גואה נוספות בספרים. באופן כללי אני אעדיך לחפש שיטות אחיות (כלומר מאותו אב קדמון) מאשר שיטות שאינן קשורות.

לדוגמא, מאחר ואני מתרגל את שיטת גאו של הבה גואה ג’אנג, אעדיף את הספר של אלן פיטמן (שלמד עם הונג אי מיאן בסוף שנות השמונים) Walking the I Ching: The Linear Ba Gua of Gao Yi Sheng

לאחר מכן אחפש ספרים של צ’נג ג’או דונג כמו Cheng Family BaGua Palms

אגב, מקור טוב נוסף לחפש ספרים הוא הוצאת PLUM (plumpub.com)

זאב

About זאב

התחלתי ללמוד אומנויות לחימה סיניות משנת 1984 (לפני כן למדתי קארטה). לצבי וויסברג, המורה, הייתה כיתה בירושלים והוא לימד בה יום יום. נפעמתי מאופן התנועות, השונה כל כך מהשיטות היפניות, והתאהבתי בהקשר שצבי עשה עם הפילוסופיה, הזן ותרבות המזרח. כשצבי עזב בחזרה לארה"ב החלטתי שאני אמשיך ללמוד בחו"ל, ולאחר פרק מה (שבמהלכו למדתי טאי צ'י אצל ניר מלחי) חזרתי להונג קונג מתוך מטרה ללמוד אומנויות לחימה. שהייתי בהונג קונג כשנתיים, שבמהלכן למדתי בה גואה ג'אנג (או פה קווה צ'אנג – תלוי בתעתיק בו משתמשים) מסון באו גאנג, מורה לבה גווה בסגנון פו ג'ן סונג, וכן תבנית בה גואה של הוושו המודרני ממורה אחרת. מהונג קונג עברתי לטאיוואן, שם למדתי כחצי שנה בבית הספר של ליו יון צ'יאו (וו-דאנג) ולאחר מכן התחלתי את לימודי עם מר לואו דה שיו. בשנת 1999, לאחר כ 9 שנים במזרח ושנתיים של הוראה בארץ, הקמתי עיתון בשם חרב לעט, בו ניסיתי להציג לקורא הישראלי חומר קריאה איכותי על אומנויות לחימה בכלל, ועל אומנויות לחימה סיניות בפרט. העיתון נסגר אחרי שנתיים. במידה מסויימת, האתר הזה הוא צאצא אותו עיתון, ואותן שנות לימוד ותרגול זאב