מאת פביאן סנה

השראה בכל

מתוך “עשרים הכללים לשלמות”, שנכתבו על ידי פוּנָקוֹשִי גִ’יצִ’ין, הכלל העשירי מצהיר: “נסה למצוא את השלמות בקראטה דרך כל הקיים בטבע”. ניתן להבין הצהרה זו כהוכחה שקיימת שלמות בקראטה, ואפילו קל מאד למצאה. כל שעלינו לעשות זה להשאיר את העיניים פקוחות.

ובכן, המעשה עצמו אינו פשוט כל כך. יכול להיות שהרעיון ישמע מעט אזוטרי לחלק מהקוראים, אך איני יכול לכתוב תמיד על הדברים הפשוטים והמובנים.

שמענו רבות על ה”חכמה” הטמונה בסרטים כגון KARATE-KID , SUGATA  SANSHIRO ,  או אפילו במערבונים של טֶרנס היל, סדרות טלוויזיה שונות, ספרים וכדומה. האם אנו באמת רואים ומבינים את אותם רמזים לחכמה הטמונים פה ושם? במשך תקופה ממושכת האמנתי כך, ואז הספק צץ. שאלתי את עצמי מה באמת הבנתי ומה יכולתי להסיק וליישם בתרגול האישי שלי מתוך הבנה זו. כאן מתחיל הקושי.

יש לנו מספר  עצות כיצד לתפוס את ההזדמנות, לזכור ולהפנים נקודות השראה לאומנויות לחימה. לדעתי כל מי שעוסק באומנויות לחימה חווה רגעי השראה קצרים. אם  נלמד לנצל רגעים יקרים אלה ולהרחיבם, בתחילה לסיטואציה אחת ולאחר מכן לחיים כולם, אזי נממש את האמרה “ההשראה מצויה בכל”. האם ניתן בכלל לטפח אינטואיציה ורגישות להשראה? לדעתי ניתן.

כמו שאמר סֶנסֶאי סנוט, מחברת היא עזר הלימוד היקר ביותר. צריך כמובן גם עט. אנו עדים למשהו שגורם לנו לעצור ולהגיד  “הֵיי, זה ממש לקוח מתוך אומנויות הלחימה”, עלינו לרשום זאת במחברת. מקור ההשראה, יכול לבוא מכל דבר: שיר המתנגן ברדיו, התנהגות האדם בתור לאוטובוס, תמונות מספר קומיקס או אפילו אישתי המפליאה לבשל … פשוט רשמו ולאחר מכן שכחו זאת לתקופת מה.

לאחר אותה תקופה (ואל תחכו לחגיגות המילניום הבא), פתחו את המחברת קראו אותן נקודות שציינתם, ונסו לחיות מחדש את אותו רגע נדיר של השראה. אם אינכם מצליחים להיזכר באותו רגע, כנראה שאותה מחשבה  הקדימה את זמנה. במקרה זה, המשיכו הלאה לנקודה הבאה. אם נזכרתם בסיטואציה, נסו להיזכר בתחושות שמסביב, בקלט החושי של הרקע, בפרטים הקטנים. אם היו אלו מילות שיר, נסו להיזכר במקצב השיר; אם הייתה זו תמונה, מה היה מסביבה וכדומה. נסו גם להיזכר במצב הרוח באותו הזמן.

אני מניח כי אתם מסורים לנושא אומנויות הלחימה, ומן הסתם, עולות במוחכם במהלך הקריאה דוגמאות לאותם רגעי השראה. אני גם מניח כי אתם מצליחים להיזכר בגורמי הסביבה באותו רגע של השראה. הבה נמשיך קדימה צעד נוסף.

גם ציור יכול להיות מקור השראה לאומנויות לחימה

גם ציור יכול להיות מקור השראה לאומנויות לחימה

ניקח לדוגמא את התמונה מתוך סדרת הטלוויזיה הישנה “קונג-פו”, שבה המורה הזקן אומר לתלמידו: “CATCH THE STONE, GRASSHOPPER” (תפוס את האבן, חרגול קטן).

ברמה הבסיסית של ההבנה ושל התרגול, אנו מתמקדים במהירות. אנו חייבים להיות מהירים כברק על מנת לקחת את האבן מידו של המורה. ברמה זו של הבנה, המהירות מובילה לשלמות, ולכן נתמקד בה בזמן התרגול. ברמה השניה של ההבנה והתרגול, אנו מבינים כי מהירות היא בראש ובראשונה מהירות הכוונה, ההתמקדות, לא מהירות השרירים. כאן אולי אנו מרחיבים את ההבנה מתרגול אומנות הלחימה לדברים אחרים. אחרי הכל, עימותים בעולם המודרני אינם רק עימותי שרירים אלא גם עימותי רצונות.

בשלבים הבאים אנו יכולים להגיד לעצמנו ” מהר זה טוב, אבל, מה עם האבן? מה עם היד המושטת הנסגרת? מה עם המוזיקה המלווה? מה עם ….?

וודאי שמתם לב כי התייחסתי רק לרמות הראשונות, האם זה אומר כי אני תקוע ברמת ההבנה הבסיסית ?

עצה זו היא רק דחיפה קטנה לאלו מאתנו שנמצאים על סף גילויים והתפתחות. אחרים, שעדיין לא הגיעו לנקודה זו, אולי אפילו לא יודעים שסף כזה קיים. אולי בשבילם עולם אומנויות הלחימה מגיע עד קצה אופק הראיה ותו לא. אחדים מאלו שעברו סף זה יכולים אולי לומר כי אין זו עצה הוגנת, מאחר והם עצמם לא קיבלו עצות. האם הם באמת לא קיבלו עצות?

 מתוך חרב לעט   •   שנה ראשונה גיליון שלישי   •