מתוך הרבה מאד אמנויות לחימה הנמצאות היום בסין, שחלקן אף הרבה יותר פופולריות, דווקא הבה גואה ג’אנג נחשבת למתועדת. הסיבה לכך היא כפולה –

ראשית, הבה גואה ג’אנג היא אמנות לחימה צעירה יחסית, בת פחות ממאתיים שנה, כך שניתן בקלות להתחקות אחר מסמכים הסטוריים מאותה תקופה, ולהצליב מידע. מה גם שמייסד השיטה – דונג האי צ’ואן – היה פעיל בביג’ינג ובחוגים הקיסריים, שם מתעדים כל דבר בדקדקנות.

הסיבה השניה היא פרוזאית יותר ונקראת קנג גה וו  (康戈武, kāng gēwǔ).

קאנג גה וו, הסטוריון של הבה גואה ג'אנג

קאנג גה וו, הסטוריון של הבה גואה ג'אנג

קנג גה וו הנו פרופסור להסטוריה של אומנויות הלחימה הסיניות ומתרגל נלהב של בה גואה ג’אנג. את עבודת המאסטר והדוקטור שלו עשה על מקורות השיטה. המחקר שהוא עשה היה תקדימי בהיקפו – הוא נבר בארכיונים שונים ואיתר מאות מסמכים הקשורים לממציא השיטה ולמהלך חייו, הוא נסע וראיין עשרות אנשים בעשרות ערים שונות בסין לגבי המסורות שבעל פה, וחקר כל כיוון חקירה אפשרי.

ובכן, למעשה ישנו תיעוד הסטורי על הבה גואה החל מאמצע המאה ה 19. וספרים ראשונים יצאו בנושא בתחילת המאה ה 20.