מאת קאנג גה וו
אחד ממשפטי המפתח הבסיסיים של כל סוגי אומנויות הלחימה הסיניות הוא: הכוונה מובילה את הצ’י, הצ’י מניע את הגוף, הגוף מוציא לפועל כוח.
משפט זה מתייחס לתפיסת אומנויות הלחימה הסיניות, לפיה לתנועה נכונה ישנם ארבעה היבטים:
כוונה מנטלית (הנקראת אִי)
אנרגיה פנימית (הנקראת צִ’י)
כיוון או וקטור לתנועה (הנקרא גִ’ינג)
צורה חיצונית (הנקראת שִינג)
בכל מצב ובכל תנועה ארבעת הפנים הללו מובילים אחד את השני, עוצרים אחד את השני ונובעים אחד מן השני.
ישנה התייחסות המבלבלת לעתים בין המונחים צ’י ואי – אנרגיה וכוונה. המשפט הראשון במאמר זה מסביר בלבול זה בצורה מוחלטת. האנרגיה הפנימית צריכה להיות במקום שהכוונה שם. מיקוד הכוונה בהכרח גורר אחריו מיקוד הצ’י. בתנועה נכונה, הצ’י גורם לתנועת הגוף, שמפיק עבודה יעילה ביותר, המתוארת ככוח.
מכאן אנו למדים, כי תנועה נכונה מורכבת משילוב הרמוני בין פנים (כוונה, אנרגיה) וחוץ (ווקטור/כיוון, צורה). עבודה פנימית באומנויות הלחימה הסיניות פירושה, אם כן, תרגילים המדגישים את הכוונה ואת האנרגיה. סוג התרגילים הללו נכלל בהגדרה המודרנית “תרגילי צ’ גונג”.
תרגילים אלו נחלקים בצורה מסורתית לשני סוגים : תרגילים בתנועה ותרגילים נייחים (בסינית תרגילים נעים ותרגילים שקטים).
התרגילים השקטים/נייחים האופייניים לאומנויות הלחימה הם תרגילי העמידה הנקראים עמידת עמוד (Zhan Zhuang), אך ישנם גם תרגילים בישיבה ובשכיבה. תרגיל העמידה הבסיסי הוא תרגיל פשוט ביותר וכולל עמידה פשוטה וזקופה, במשך זמן ממושך. עם זאת, תרגילי עמידה רבים כוללים החזקת ידים בתנוחות מסוימות, מתוך מטרה לעורר אספקטים מסוימים בגוף.
תרגילי התנועה כוללים מגוון רחב של שיטות שונות, החל ממתיחות ותרגילים לחיזוק היציבה, דרך עיסוי עצמי ותרגילי נשימה וכלה בתרגילים המיוחדים לשיטת השונות, ואשר מטרתם ספציפית ומתמקדת באיבר זה או אחר.
המגמה הרווחת בימינו בסין היא שילוב הצ’י גונג לבריאות ולהארכת החיים, ענף שנקרא בעבר גם “דָאוֹ יְינְג” (תרגילי הכוח המניע), עם סדרות פנימיות של אומנויות לחימה שונות למקשה אחת. מקשה זו נחשבת לאחת מחמשת הזרמים הגדולים של הצ’י גונג ונקראת “צ’י גונג של אומנויות הלחימה”.
תרגול העמידות
תרגול העמידות הינו התרגול הבסיסי של המיומנויות הפנימיות באומנויות הלחימה. שני משפטים מלווים תרגול זה על כל סוגיו השונים: “לעצור כל תנועה, ההבנה באה מהדממה” וכן: “הכוונה מובילה את הצ’י, זרימה פנימית ללא הפסקה”. שני משפטים אלו מציגים את שתי הגישות העיקריות לתרגול זה, גישות שאינן מנוגדות אלא משלימות.
תרגול ראשון שואף לעצירה מוחלטת של כל תנועה חיצונית ופנימית. חיצונית – על ידי עמידה בצורה אחת ושמירת התנוחה לאורך זמן; פנימית – על ידי ניסיון למחוק ולהעלים את כל הרגשות, המחשבות והרצונות. זהו תרגול ממושך ביותר, היכול להמשך אף מספר שעות, ולכן העמידות הנדרשות בו הן פשוטות ומאוזנות יותר.
הגישה השנייה רואה בעמידה כלי להעצמת חלקים ואלמנטים שונים, וכך למרות שאין לנו מראית של תנועה חיצונית, ישנה תנועה פנימית של הכוונה המתמקדת ומשתנה, ומובילה את הצ’י. תנוחות מסוג זה הן לחימתיות יותר.
תרגול התנועות
שתי סדרות התנועה הנפוצות ביותר בקרב מתרגלי אומנויות הלחימה הן ה”אִי גִ’ינג גִ’ינג” וה”
ה דוּאָן ג’ינג”. אך ישנם גם תרגילים רבים המיוחדים לשיטות השונות, כגון תרגילי אצבעות, תרגילי חולצת הברזל ועוד. תרגילים ייחודיים אלו נקראים תרגול מתמחה (ג’וּאָן לִיֶין), והם נחשבים בדרך כלל למרכיב חשוב של הקונג פו של כל שיטה בנפרד.
הייחוד של תרגילים אלו, בניגוד לתרגול התבנית המורכבת של אומנויות הלחימה השונות, הוא פשטותם. עיקרון שני הוא החזרה המרובה על כל מרכיב ומרכיב. פשטות וחזרה מאפשרים למתרגל להגיע להבחנה ברמה בה “הכוונה מובילה את הצ’י, הצ’י מניע את הגוף, הגוף מוציא לפועל כוח”.
סדרות נוספות שמצאו את דרכן, בעיקר במאה השנים האחרונות, אל תוך בתי הספר לאומנויות הלחימה הן אלה הנקראות “טיפוח החיים” (יָאנְג שַנג גוֹנג). אלו הם תרגילי צ’י גוגנ שמקורם בזרמים טאואיסטים בעיקר אך גם בודהיסטים, שנהגו לתרגל במנזרים ובמקומות ההתבודדות. סדרות אלו כוללות כמות גדולה יותר של תנועות ותרגילים, לרוב גם מסג’ עצמי, והן מכוונות להפעלה כוללת ומאוזנת של כל מערכות הגוף.
בכל שיטת לחימה סינית ישנו צ’י גונג יחודי המתייחס בעיקר לקונג פו (מיומנות) היחודי של השיטה. לדוגמא, רוב השיטות הדרומיות משלבות תרגול של “חולצת הברזל” או צ’י גונג דומה, המחשל את הגוף בפני מהלומות, סגנונות שאולין מתרגלים את “יד הברזל”, המיועד להקשיח את כף היד, סגנונות הבה גווה מתרגלות צ’י גונג של הליכה וכדומה.
(פורסם לראשונה בעיתון חרב לעט · שנה שניה גיליון שני · ינואר 2001
)
