כוח

כוח אינו מורכב מכוח שרירים בלבד (力li). אמני לחימה רבים לא מסוגלים למעללי הרמת משקולות, ועדיין להשתמש בכוח רב (勁 jing) מול יריב. הכוח הנקרא ג’ינג הוא כוח הנובע מכל הגוף, מעובד, מזוקק ומתועל על ידי תרגול של אומנויות לחימה. בכוח זה משתמשים בהגנה עצמית ולחימה, והוא קרוב –משפחה לתרגול טכניקות, שכן מטרת התרגול הוא להפוך את הטכניקה לשיטת שימוש בכוח זה.. למרות האמור לעיל, אמן לחימה מפתח היטב את גופו ובעיקר את החלק התחתון (רגליים) והאמצעי (אגן)

אגן

אומנויות לחימה פנימיות (内家拳 neijia quan) כוללות בתוכן תרגולים שמקורם טאואיסט, כגון הצ’י גונג הטאואיסטי ותרגילי נשימה. אומני הלחימה גילו כי תרגול מיומנויות אלו מחזקות ומטפחות את אזור האגן. ברגע שהאגן חזק, החלק התחתון והעליון יכולים להיות מחוברים, והכוח יכול להיות מתועל מכפות הרגליים לידים וחזרה בצורה חלקה וזורמת. המונח “אגן”  באומנויות הלחימה לא מתייחס בלבד לחלק הקרוי כך לפי תורת הרפואה, אלא למערכת היציבה המתחילה משרירי הירכיים,  דרך אזור עצמות האגן והישבן, ועד לשרירי המותנים וחוליות הגב התחתונות (L1-L5). לאגן הירכים עצמו קוראים בסינית קווה (胯kua).

באומנויות לחימה אומרים “האגן הוא השליט” (腰爲主 yao wei zhu) כל אומנויות הלחימה מתייחסות למנח האגן ובאופן ספציפי לצורה שבה האגן מחבר את החלקים העליונים והתחתונים ביחד. הרבה מ”משפטי המפתח” כוללים התייחסות ספציפית כגון “להרפות את האגן” “להכניס את החווי יין” “להוריד את הצ’י לדאן-טיין” ועוד.

תרגול הטיין גאן (天干 tian gan) מיועד לחיזוק האגן באופן ספציפי.

שינג אי, טאי צ’י ובה גואה 

אמן השינג אי הנודע גואו יון שן הגדיר את פיתוח הכוח המתועל (הג’ינג) בצורה קלאסית. לדבריו, התרגול מתחיל ב”כוח ברור” (明勁 ming jing), לאחר מכן מתקדם ל”כוח מוסתר” (暗靜 an jing) ולבסוף משיגים את הרמה הגבוהה ביותר של “כוח משתנה” (化勁 hua jing) הקרוי גם “כוח מנטרל”.

לואו דה שיו מסביר ואומר – “כוח ברור” הוא כוח שיש בו ווקטור בודד שבהוא נע לפיו. “כוח  נסתר” הוא כוח שבו מעורבים שלושה או יותר ווקטורים – למשל: סיבוב, סחיטה. תנועת  האבר והתנועה של מרכז הכובד בעת ובעונה אחת. הכוח נקרא נסתר מאחר ומופעו לא ברור כלפי חוץ, אך מי שפוגש אותו במגע מרגיש אותו נע לכיוונים שונים וכמעט שלא ניתן להתנגד לו.

בשינג אי מתחילים בתרגול מתרגול “כוח ברור”, ולכן אנשי שינג אי יכולים ליישם לחימה בהצלחה רבה תוך שלוש שנים בלבד. בטאי צ’י, לעומת זאת, מתרגלים ומטפחים את ה”כוח המשתנה” המנטרל את היריב. מאחר ולרוב לא לומדים ומדגישים את השלבים של הכוח המלא והכוח מוסתר, קשה מאד ליישם את הטאי צ’י בהצלחה בלחימה ומעט מאד המסוגלים לעשות כן. זה גם מקור האמרה “גם עשר שנים בטאי צ’י לא מוציאות קונג פו” (太極的十年不下功夫). אם אפשר להשוות את השינג אי לבית ספר יסודי, ואת הטאי צ’י לאוניברסיטה, הבה גווה יכול להיחשב לבית ספר תיכון.

למרות שתנועות הטאי צ’י קלות יותר לעשייה, קשה הרבה יותר ליישם נכון את עקרון הנטרול והשינוי בקרב ובמגע. תרגול הזוגות העיקרי של הטאי צ’י  – הפוש הנדס – נועד לתרגל עקרון זה.

הכוח בבה גואה 

בבה גואה מתחילים מ”כוח מוסתר”, אשר אינו ברור וחזק כמו השינג אי, ואינו עדין ומנטרל כמו בטאי צ’י. בהליכה במעגל – שהיא התרגול החשוב והבסיסי ביותר בבה גואה  – אסור להיות נוקשה, שכן אז צ’י לא יוכל לשקוע. תרגול נוקשה מוביל לכוח שרירים (לי) ולא לכוח הג’ינג הנדרש באומנויות לחימה. יש להיות רגוע ומשוחרר – לא כמו בטאי צ’י, שכן רמה מסוימת של מתח נדרשת.

המתח המצוי בתנועות הבה גוו אינו נובע מאימוץ שרירים, אלא מהמבנה הנדרש. בתוכו על המתרגל לנסות להרפות ככל הניתן – מבלי לאבד את המבנה. השוני מהטאי צ’י נובע מהמבנה הנדרש, שהוא יותר מפותל ומסובב.

לחימה באומנויות לחימה פנימיות

בשינג אי הלחימה קשורה לרוב לקווים ישרים, והתנועה והמכות נאות באופן זה. טאי צ’י משתמש לרוב בתנועות מעגליות של האגן, על מנת לנטרל את היריב ולהזיז “אלף קילוגרם” בצורה חכמה בעזרת כוח קטן. המאפיין הבולט של הבה גואה הוא מכות ובעיטות תוך כדי תנועה, לרוב תנועה סיבובית, ותוך כדי ניוד מרכז הכובד של המתרגל והיריב.

תרגול בה גואה 

הליכה במעגל ותרגול צעדים ועבודת רגלים משתנה היא שורש הבה גואה. עם זאת, אמן לחימה אמיתי יודע כי המיומנות האמיתית באה מתרגול תרגילים בודדים או תנועות בודדות. יש לחזור ולתרגל כל תנועה בודדת עד להשגת הבנה מוחלטת ושליטה מושלמת בתנועה ובכוח האגור בתוכה. רק לאחר מכן ניתן להמשיך לתרגול תבניות.

שיטות בה גואה מסורתיות אינן אלא אוסף של תנועות בודדות, הניתנות לחיבור על ידי תנועה במעגל או בקווים ישרים.

שיטות הבה גואה העיקריות

ישנם שני זרמים עקריים בבה גואה – אחד פותח על ידי יין פו (尹福, 1842 – 1909 Yin Fu) ןהשני על ידי צ’נג טינג חווה (程庭華, 1848-1900 Cheng Ting Hua), שניהם תלמידיו של דונג האי צ’ואן, מייסד הבה גואה (董海川, 1798-1882 Dong Haiquan).

יין פו למד שיטות שאולין שונות לפני שנותיו עם דונג, וניתן לקרות השפעה ברורה על אלמנטים שנים בבה גווה שלו –  כף יד “לשון הפר” (牛舌 niushe), צעדים מהירים וישרים יותר, שימוש בשינויי כיוון עם תנועות גוף מעטות יחסית ועוד. צ’ן טינג חווה, שלמד במקור שוואי ג’יאו (היאבקות), מציג בה גווה עם דגשים על כף יד פתוחה ופרישה של כל האצבעות, כפות רגליים המצביעות פנימה/החוצה בצורה ברורה, ותנועות גוף ארוכות ומלאות.

ספרות קלאסית של הבה גואה 

הכתובים הקלאסיים הכי מפורסמים הם “36 משפטי המפתח” ו” 48 השיטות”, המיוחסים לדונג האי צ’ואן, ושהועלו על הכתב בידי תלמידו של יין פו. בנוסף לכל בית ספר משפטי מפתח ושירים משלו.

טכניקות של צ’ן טינג חווה

במקור היו רק שלושה חילופי ידיים – חילוף יד בודד, חילוף יד כפול וחילוף יד זורם. שלושת אלו נקראו “שלוש הידיים המקוריות” (老三掌Lao San Zhang) וזה היה החומר הבסיסי והעיקרי שצ’ן לימד והעביר לתלמידיו, עד למותו הטרגי ב 1900. רק בית סיפרו של צ’ן לימד את שלושת חילופי הידיים הללו,  ואם כיום ניתן למצאם  בזרמים אחרים של בה גואה, הרי שמדובר בחילופי ידע מאוחרים יותר (שאינם כל כך נדירים).

מהצד השני, לפני  49′ (הכרזת הרפובליקה העממית בסין) תלמידיו של זרם צ’ן תרגלו מעט מאד חוץ מ “שלוש הידיים המקוריות”. לאחר איחוד סין תחת ממשלה אחת החלה החלפת ידע רבה ומתרגלים רבים של סגנון צ’ן הוסיפו אלמנטים שונים משיטות בה גואה  אחרות. תבניות חדשות נוצרו, ויוחסו לסגנון המקורי  (לדוגמא התבניות המחוברות ותבנית שמונת החיות),  ונהיה קשה יותר ויותר להבדיל בין הזרמים השונים.

בבה גואה של גאו אי שנג ישנם גם 64 תרגילים נפרדים, המתבצעים בקווים ישרים או מזוגזגים, והנחלקים שלמונה קבוצות בנות שמונה תנועות כל אחת. תרגילים אלו נקראים “תרגילים נרכשים” (後天 hou tian)  והם נחשבים לביטויים של היישומים האופייניים לשיטה זו.


שרשים/בסיס

פתיחה וחימום

תרגילי צ’י גונג, ניי גונג ותרגילים ייחודיים

תרגילי ידיים בסיסיים – 8 + 2 (Jiben Gong)

תרגילי רגליים בסיסיים

עשרת ענפי השמיים (shi tiangan):

Ban

kan

tiao

zhuang

kao

beng

zhua

ye

zuo

song

גזע/גוף

תרגילים מולדים:

תרגילי מעגל / הליכה במעגל

חילוף יד בודד (dan huan zhang)

שמונת חילפי הידיים:

נחש 蛇形順勢掌

דרקון 龍形穿手掌

טיגריס 回身打虎掌

סנונית 燕翻蓋手掌

סיבוב לאחור 轉身反背掌

סוס 擰身探馬掌

“דרך הגב” 翻身背插掌

קואו באי 停身搬扣掌

זנב הדרקון השחור (wu long bai wei)

תרגילים נרכשים / שמונת הקווים:

הקו הראשון – יכולות/מפתחות בסיסיות

Kai, peng, dun, tan, li, tiao, gai, chan

הקו השני – שיטות לחימה

Chui, cang,kan, xiao, er, hu, duo, huan

הקו שלישי – טכניקות

Chuan, ban, jie, lan, ting/ning, fan, zou, zhuan

הקו הרביעי – שיטות מיוחדות (פה ג’ינג)

Tui, tuo, dai, ling, zhan, nian, lian, sui

הקו החמישי – מרפקים

Dun, pan, , zhui, ding, heng, cuo, die, zuan

הקו השישי – בעיטות ועבודת רגליים

Qu, chuai, bai, gua, ti, cai, tang, zhuang

הקו השביעי – עבודת גוף

Ye, ji, diao, lou, beng, zhuang, kou, ban

הקו השמיני – עבודת רגלים (חיות/כוונה)

Dou, li, xi, kua,yao, shan, heng, cuan

ענפים עלים ופרי

תרגילי זוגות מובנים

תרגול טכניקות בזוגות

תרגולי זוגות חופשיים


בה גואה מן – חומר לימוד

חומר הלימוד בבה גואה על פי לואו דה שיו נחלק לארבעה חלקים. למרות שלואו טוען כי את הבה גואה ניתן ללמוד ללא הכנה, הרי בפועל אין  תלמיד אחד שהגיע לרמה משביעת רצון שלא היה לו רקע )לרוב רקע נרחב) באומנויות לחימה אחרות.

את הפער הזה ניתן לגשר בעזרת שלושת סדרות הבסיס שפותחו כנראה על ידי מי שהביא את זרם גאו של הבה גואה לטאיוואן – ג’אנג ג’ון פנג – המבוססות בעיקר על חומר הלימוד בבית הספר. התבניות הן:

בה בו דה (Ba Bu Da)

בה ליין שואו (Ba Lian Shou)

בה שואו (Ba Shou)

שלוש הסדרות הללו כוללת שמונה תבניות כל אחת המכסות חומר ברמת “כניסה” לכל סוגי אומנויות הלחימה, ומתקדמות מהקל אל הכבד.

מעבר לתבניות אלו, שמטרתן “קרש קפיצה” או מעיין “יישור-קו” לתלמידים שונים, נחלק החומר לארבע חלקים. תרגילי בסיס, תרגילי מעגל, תרגילי קו ישר ועבודת זוגות.

כמו בכל שיטה, ארבעת החלקים הם למעשה קוהרנטים ורק משום שעובדים אל איכויות מסויימות בפרק הצ’י גונג, הנכלל במיומנויות בסיס, לדוגמא, אין פירושו שאותן איכויות אינן נדרשות בעבודת זוגות או בכל תרגול אחר.

– – – – – – – – – – – – –

במאמר זה מוזכרת שיטת הלחימה בה גואה ג’אנג. השימוש הוא בתעתיק העברי על פי הדרך הנהוגה במוסדות האקדמאים בארץ, אך במקומות שונים משתמשים בתעתיק שונה – פה קווה צ’אנג או פה קווה, וכן בה גווה ג’אנג.

בתעתיק פין יין כותבים Ba Gua Zhang ובסינית八卦掌

– – – – – – – – – – – – –